הבטחתי ונושעתי

"חיכיתי חצי שנה עד שכתבתי, לראות שהפלא אכן יציב ולא גחמה חולפת," היא מציינת במכתב, "מתחילת תשע"ח ועד היום – בעלי מתמיד בעבודתו, נהנה וברוך השם נראה שהוא לא מתכוון לעזוב שם… ניסי ניסים!"

"תרמתי בשבילך לתפילת ארבעים יום," גילה נתנאל לאחיו. אליעזר התמלא פתאום דמעות. "ואני תרמתי בשבילך…"

"יוכבד, את חייבת לשמוע! במשרד האדריכלים שאני עובדת בו מחפשים בדחיפות מעצבת פנים טובה, ודווקא דוברת אנגלית. המשרה הזו תפורה עלייך! הרי זה המקצוע שלך, לא?"

"מרווח פה מידי." מתקשרת אמא שלה. "אמרתם שתבואו לגור אצלנו, לא?" – לא צריך, אמא. אנחנו בבית בינתיים. ועד הרבנים משלמים לנו שכירות – – –

זה פשוט לא יאמן מה שקרה. מייד. עוד באותו יום. הנייד שלי מצלצל במשרד ואני נחפזת לענות. אולי מתקשרים מאחד המקומות הרבים בהן פיזרתי את קורות חיי? לא, איזו אכזבה. זה בסך הכל בעלי. הוא התקשר לשאול אם אני זוכרת את התביעה המשפטית שהגשנו לפני שמונה שנים. אני זוכרת משהו במעורפל.

"בשנה שעברתי רשמתי שלושה מילדי לתפילת ארבעים יום בכותל המערבי"…. טעימה קצרה מתוך אלפי סיפורי ישועות בזכות התפילה של ועד הרבנים בכותל המערבי….

השיירה עשתה את דרכה מרחוב הדואר האוסטרי אל ביתו של הגאון רבי ישעיה ברדקי זיע"א. ירח מלא האיר את בעלי החיים הצועדים בצייתנות, וגם את בני ירושלים ששבו מתפילת חצות בכותל ונעתקו המומים.

כבר כמעט שנתיים חלפו מאז האסון המחריד בקו 402, ועכשיו הגיע מכתב שמאיר עוד נס בתוך השכול. סיפור השגחה מפעים, עין בעין לחזות אלוקים.

"זה הסיפור? באמת? ולא ידעתי?!" שמעון משפשף את רקותיו. וואו, הוא המום. כמעט שנה הוא מנהל את השידוך הזה… מקבץ סיפורים קצרים ועוצמתיים שיסחפו אתכם לתוך עולם מופלא.

בחדר ההמתנה הסתובב נתנאל חסר מנוחה. הורי אשתו היו איתו גם, טרודים לא פחות ממנו. הרופאים לא אמרו כלום מאז הגיעו לכאן בשעות הערב המוקדמותץ