עצם התרומה - ועד הרבנים

עצם התרומה

 

שיחת הטלפון הראשונה מרגשת מאד. על הקו רבי יעקב הי"ו, יהודי יקר המתגורר היום בבני ברק, שמדגיש כי הוא עצמו זכה להיות מקורב למרן הרב אלישיב זצוק"ל. "בזמנו, לפני שעזבנו את ירושלים, הייתי שומע אצלו את השיעור מידי שבוע…

 

כשראיתי את המודעה תלויה במקום של ברכת האילנות, עם מילותיו הקדושות של הרב אלישיב, מיד הלכתי לתרום במוקד ועד הרבנים ברחוב בעל שם טוב פינת רבי עקיבא. באותו ערב… רגע, אולי נתחיל מהתחלה, חודשיים לפני פסח."

 

סבא משתעל. משתעל חזק, ומוישי שואל אם להביא לו כוס תה. "תודה צדיק, סבתא כבר הכינה ושתיתי." הוא מוציא ממחטה ומשתעל לתוכה, ומוישי נחרד לראות סימני דם. "סבא! שמת לב? יש לך דימום מהגרון!"

 

רבי יעקב מחווה תנועת ביטול. "נו, אינגאלע, זה קורה לכל אחד לפעמים. לא צריך להיבהל. סבתא!" הוא קורא, "ראית איזה אורח חשוב יש לנו? בוא, יש בתנור עוגת שמרים מצוינת." סבא משתעל שוב, ומוישי מסתכל מודאג איך הוא מנגב במהירות את הדם משפתיו. "תלך לרופא." הוא מבקש, מבוהל.

 

הדימום בליחה מסרב לעזוב במשך כמה ימים, וגם רבי יעקב בעצמו כבר דאוג. "תזמיני לי תור." הוא מבקש מהרבנית שלו. "נראה מה יגיד הדוקטור."

 

רופא המשפחה מכיר את רבי יעקב היטב. "שלום רבינו, מה שלומך?" "שלומי מצוין, סתם באתי לבקר אותך…" הם צוחקים. רבי יעקב מספר על הליחה הדמית שמופיעה כבר כמעט שבוע. "זה יכול להיות משהו מסוכן?"

 

"נקווה שלא." הרופא מורה לפתוח את הפה ומאיר את הגרון. "אני לא רואה כלום… טוב, הרב יעקב, נשלח אותך לצילום רנטגן על הריאות ודרכי הנשימה ואחר כך נהיה חכמים יותר."

 

במכון הרנטגן הם מקבלים דיסק. הטכנאי הנחמד מעדכן שהתוצאות בפנים. "תחזור עם הדיסק לרופא שלך."

 

אוקי… הרופא מהמהם והתמונות עולות על מסך המחשב. הוא בוחן אותם בעיון. מגדיל, מסובב, מגדיל יותר. חלק. נקי, הוא לא רואה שום ממצא מחשיד. "ואתה אומר שהדימום ממשיך…" הרופא מתקתק במחשב. "תקשיב, רבי יעקב. אני שולח אותך למומחה ריאות מעולה בתל אביב, הדימום מחשיד בהחלט ואני לא רוצה לקחת אחריות."

 

"נשמע מלחיץ." מעיר רבי יעקב. הרופא מזדהה איתו: נכון, אבל נקווה לטוב, בעזרת השם.

 

התור למומחה ארוך, ובינתיים שוב רבי יעקב רץ לרופא כשאשתו מתלווה אליו היסטרית. "דוקטור, תגלה לנו מה יש לו! במה אתה חושד?" הרופא מתפתל סביב עצמו. חבל להלחיץ סתם, זה יכול להיות גם סתם דלקת פשוטה בדרכי הנשימה. שיעול קוטע את דבריו, ורבי יעקב מוציא ממחטה לקנח את הדם שבזוויות פיו.

 

הרופא נבהל. "ככה זה תמיד? טוב, לא נוכל לחכות עד שמומחה הריאות ההוא יתפנה אלינו. בינתיים תיגש למיון לבדיקות מקיפות. התור לרופא לא בורח."

 

"ערב פסח!" מוחה גיטה תוך כדי שפשוף נמרץ של מדפי המקרר באקונומיקה. "טוב, הדוקטור מארגן לנו טיול התאווררות באמצע העבודות." מתחת להתבדחות מזהה רבי יעקב את קולה המתוח. גם הוא לחוץ, בהחלט. וגם הרופא לא התאמץ מידי להרגיע אותם.

 

בית החולים בילינסון עמוס לעייפה. צביקה בכורם שמתלווה אליהם הולך לברר בדלפק הקבלה מתי יתפנו אליהם. הוא חוזר תוך דקותיים. "אמרו לי שכבר, רק שאי אפשר לדעת כמה דקות יארך ה'כבר' שלהם."

 

הם ממתינים בסבלנות. עד שניגשת אחות ולוקחת פרטים, עד שמגיע רופא ושואל אינסוף שאלות ורושם במחשב ומבקש בדיקות דם… הכל מתרחש לאט. רק בערב רבי יעקב מקבל חדר ומיטה במחלקה, שוהה שם עד שתגענה תוצאות הבדיקות כולן. אחרי יומיים שולחים אותו הביתה עם הפניה לבדיקת ברוכו-סקופיה- צילום פנימי בו מחדירים דרך הגרון עד לריאות צינור שבקצהו מצלמה.

 

בסדר. סבא מתיישב במונית, מקפל את טופס השחרור ומגיש לסבתא. "התור לדוקטור ריאות בתל אביב עוד שלושה ימים. לפני הברוכוסקופיה הזאת ניגש לשמוע מה יש לו לחדש." הוא משתעל. שיעול מלא דם, וסבתא נושמת נשימה עמוקה. השם, רק שזה יעבור כבר, איזה פחד.

 

במרפאה של מומחה הריאות ניתן לבצע את בדיקת הברוכו סקופיה- כך מתברר כשהם מגיעים לשם. סבא נשנק קצת, ההליך פולשני ולא נעים. הפרופסור מעיין היטב בצילום. "זה נראה כמו זיהום בריאות…" הוא שואל אם היתה עליית חום בשבועות האחרונים, וסבא עונה שלא. והשיעול כבר כמעט חודשיים?- כן.

 

"ארשום לך אנטיביוטיקה, למרות שאני כלל לא בטוח שמדובר בזיהום. אם הדימום יפחת בימים הקרובים – מצוין. אם לא- אני רוצה לראות אותך אצלי עוד שבוע לכל המאוחר."

 

הבית נשאר בדיוק כמו שעזבו אותו בבוקר: מקרר מצוחצח שכבר מוכן לקלוט את מוצרי הפסח, מדפי ארונות מצופים נייר לבן, ופינה קטנה של חמץ במרפסת. רבי יעקב מצידו יורד רק רגע לרחוב שפת אמת, באחת החצרות שם נטועים עצי פרי נהדרים לברכת האילנות.

 

מספר אברכים עומדים בחצר, באו כמוהו לזכות בברכה המיוחדת של חודש ניסן. רבי יעקב נכנס גם הוא, מול עיניו קופץ פלקט עליו נוסח הברכה. הוא מברך בהטעמה ובכוונה גדולה, וממשיך לקרוא את הדף שתחת הפלקט.

 

רק עכשיו הוא מבחין שזו מודעה של ועד הרבנים. "הצדקה לועד הרבנים תעמוד לזכות ולישועה." כתוב בגדול. ליד הציטוט מופיעה תמונה גדולה של מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.

 

רבי יעקב מתרגש. הוא קורא שוב את הבטחתו הנצחית של מרן הרב אלישיב, וגוער בעצמו שלא חשב על כך עד היום. הוא נדד בין רופאים ומומחים ובתי חולים, עבר בדיקות דם וצילומי ריאות ואת הברוכוסקופיה המציקה הזו- למה לא הוסיף צדקה שתעמוד לו לזכות לפני רופא כל בשר? רק בכיוון הרוחני לא פעל מאומה? לא נעים, לא נעים שיהודי בגילך שוכח דברים בסיסיים כל כך.

 

רבי יעקב לא מתמהמה. הוא ממשיך מרחוב שפת אמת לבעל שם טוב, שם בפינת רחוב רבי עקיבא נמצא מוקד הצדקה של ועד הרבנים. הוא תורם את מה שיש לו בכיס באותו רגע, ויוצא שמח. אחרי שעשה את ההשתדלות הרוחנית הנדרשת פושט בליבו רוגע שנעדר למעלה מחודשיים.

 

כשהוא חוזר גיטה כבר עורכת שולחן קטן במרפסת לארוחת ערב. "טיגנתי חביתות במחבת פסח." היא מניחה שלוש צלחות חד פעמיות – "כי גם מוישי בדרך לכאן. ביקשתי שיבוא לעזור בהורדת הסירים." מוישי נוטל ידיים בברז הקטן במסדרון, ושמח לגלות חביתה ריחנית בצלחתו. "את יודעת סבתא כמה ימים לא טעמתי אוכל נורמלי? כל היום פלאפל ופיתות עם ממרחים… ערב פסח, נו."

 

סבתא זורחת מנחת. יופי, שיהיה לך לבריאות. אוי, מה זה? היא מסתכלת חרדה על בעלה, שמשתעל בקולי קולות. שיעולים נבחניים, חזקים יותר מכל אלו שהבהילו אותם בחודשיים האחרונים. פתאום נפלטת מפיו חתיכה בלתי מזוהה. ודם. הצילו! היא כמעט צועקת. מה זה, יעקב, הכל בסדר?

 

"לא יודע…" הוא מרים את החתיכה החשודה שנפלטה מגרונו. מנסה לזהות – "זה עצם!" הוא אומר בפליאה. "חוליה קטנה של עוף… איפה המים, גיטה? שורף לי בגרון…" מוישי ממלא כוס חד פעמית וסבא לוגם במהירות. "כנראה זה מה שגרם להפרשה הדמית…" הוא אומר לאחר שסיים את הכוס עד תומה. שלושתם מסתכלים על חתיכת העצם הקטנטונת, ולא מוצאים מילים.

 

"תראו בשביל מה השתגענו ודאגנו כל כך הרבה זמן." שוברת סבתא את השתיקה. "איך לא עלו על זה בצילומים?" מקשה מוישי. "מה שווים כל הרופאים המומחים האלה?"

 

רבי יעקב לא עונה. במקום תשובה הוא מוציא דף מקופל מכיס המכנסיים ופותח קבלה של ועד הרבנים. "היום תרמתי. לפני כמה שעות"- האצבע מורה על התאריך. "תראו כמה מהר מגיעה הישועה."

 

"ודאי שאפשר לפרסם את מספר הטלפון שלי." הוא אומר בסיום השיחה עם ועד הרבנים. "למה לא? שכולם ישמעו על הנס. עברנו חודשיים קשים של סבל ומתח, אף רופא לא ידע תשובה, עד שנזכרתי לתרום לועד הרבנים ומיד באותו ערב העצם יצאה. מאז אני ברוך השם, ברוך השם!- בריא וחזק. תגידו, זה לא נס גלוי? אני מוכן לספר עליו לכל מי שיבקש."

 

לשמיעת הסיפור מכלי ראשון: 03-5705110

 

רוצים להיות חלק ממשפחת "הבטחתי ונושעתי" בזכות הצדקה לועד הרבנים!?