הבטחתי ונושעתי

יצא לחיים

כ"א תמוז התשע"ו 27.07.2016

ככה מרגיש בן אדם שנכנס לגוב האריות? קירות אפורים, שוטרים במדים, מסדרון ארוך-ארוך ודלתות סגורות, נוקשות, משני צידיו. מירי ממש נבהלה כשעדכן אותה. "עברתי תאונה. אני בתחנת המשטרה." מסכנה. הוא…

VAAD_HARABANIM_IVTACHTI_VENOSHATI_06

ככה מרגיש בן אדם שנכנס לגוב האריות? קירות אפורים, שוטרים במדים, מסדרון ארוך-ארוך ודלתות סגורות, נוקשות, משני צידיו. מירי ממש נבהלה כשעדכן אותה. "עברתי תאונה. אני בתחנת המשטרה." מסכנה. הוא מקווה שהיא לא היסטרית מידי…

השוטר פותח בפני אליעזר את אחת הדלתות ומזמין אותו להיכנס.

השוטר מורה לו לשבת. הוא מתיישב בכתפיים שפופות כילד נזוף. השוטר נעמד מולו ומשלב את זרועותיו זו בזו בתנוחה שכל-כולה קשיחות. "זה יעלה לך ביוקר, אדוני. הצלחת להשחית רמזור, הבחנת בכך? הפגוש הקדמי של הרכב נמעך. גררנו אותו לחניון המשטרה והוא ינוח שם חודש לפחות, כרגע. זו חניה בתשלום…" השוטר לא חס על אליעזר, שמעפעף ללא הרף.

הוא מקבל עוד כמה גערות ונזיפות, חותם על דו"ח מלא האשמות ויוצא הביתה בשתיקה.

בבית מירי מקבלת אותו בקפה מנחם. "עברת חוויה קשה… העיקר שאתה פה, אליעזר, ולא פצוע חס ושלום." הא אסיר תודה על מילותיה הטובות.

כמה ימים אליעזר מתהלך בפנים אבלות, מסרב לדבר על התאונה מטוב ועד רע. רק אחרי שבוע הם פותחים את הנושא, ואומדים יחד את הנזקים. הרכב זקוק לשיפוץ רציני. והשהות בחניון המשטרתי – גובה כמעט מאה שקלים ליום! אליעזר נעשה אומלל כשהוא אומר זאת. איזה ביש מזל! הרכב בכלל לא שייך לו, אלא לאביו. הוא בסך הכל לקח אותו לכמה סידורים דחופים… "אולי נבקש שיוותרו לנו?" שואלת מירי. אליעזר אומר שחבל על המאמץ. "היית צריכה לראות איזה שוטר קשה, מירי. עקשן. אין סיכוי בכלל."

היא בכל אופן מבקשת שינסה… הם מחייגים וממתינים בסבלנות כשמעבירים אותם משוטר לפקיד וממחלקה למחלקה, עד שמגיעים לאדם הנכון. התשובה קשוחה מאד.

מירי מרחמת עליו. "יהיה בסדר." היא אומרת למרות שאינה יודעת איך בדיוק. "בואו נבטיח מאה שמונים שקלים לועד הרבנים כדי שהסיפור יגמר בטוב. אכפת לך?" היא שואלת. הוא מהנהן. "אם כבר נזק, שהכסף ילך לצדקה…"

ובזאת מתפזרת האסיפה מהמטבח.

למחרת – כן, למחרת! מגיע טלפון מתחנת המשטרה. מירי בטוחה שהולכים להפיל עליהם עוד קנס או עונש אחר, אבל מעבר לקו דווקא בשורות טובות. "הרכב מחכה לכם. תגיעו תוך שעתיים, כי אין לנו מקום בחניון…"

אליעזר מצטמרר כשהוא נזכר במקום הזה. הוא לוקח נשימה עמוקה ויוצא לתחנת המשטרה, לא לפני שהוא מזכיר בזכות מי ומה הרכב משוחרר כל כך מהר. "זה הכסף ילך לצדקה-" הוא מנגן בנוסח מנהג הכפרות- "והרכב יכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום…"

"וגם את רוב הקנס חסכנו!" מדגישה מירי. אליעזר עובר לניגון 'אבינו מלכנו'. "כי צדקת ועד הרבנים מחקה כל שטרי חובותינו…"

הצטרפו גם אתם למשפחת ועד הרבנים ותראו ישועות >>>