קרנות

רופא מקצה המסדרון עוצר את המירוץ: "תפסיקו. אין טעם. אח שלכם לא יוכל לעבור שום ניתוח בזמן הקרוב. הוא איבד את ההכרה עכשיו"…

א-ב-א! קול צעקה עולה ממי הירדן, מפלח את השמים השחורים, אבא!!!! המים מתנפלים כמו חיה רעבה, הזרם חזק, האדמה נשמטת. האוויר. האוויר נגמ-ר-ר

לכולם היה ברור שאבא יחזור מהר. אם לא במוצ"ש, אז בראשון או שני מקסימום. רק ייצבו אותו קצת, יעלו את ההמוגלובין הנמוך, יבנו פרוטוקול טיפולים וישחררו אותו לאשפוז יום. אין טעם להשהות אותו במחלקה בשביל הקרנות של פעם ביומיים. ככה חשבו. ככה קיוו… הסיפור המלא יום אחרי יום >>>

צג המוניטור מראה כבר כמעט פס ישר… ולפתע נשמעת בלחישה שאלתה האחרונה של יהודית פרוש ע"ה: "מה יהיה עם ששת ילדיי שנותרו בבית?"

היא לא חלמה שתצעד לחופה בלי אבא. על המקרר תלוי פתק, פתק שהשאיר אבא: תזכורת לשלם עבור האולם…

כבר שלוש וחצי שנים אין להם פורים, ואין להם יום ואין להם לילה. שלוש וחצי שנים שהם מלווים את אבא בשלבי מחלתו.

הרופאים שהגיעו לביקורת לא ידעו את נפשם: חולה בתרדמת- בבית, מטופל ברמה גבוהה כל כך, בלי פצע לחץ אחד!

הרה"ח ר' דוד ישראל ז"ל אשר כל ימיו סבל יסורים קשים וקיבל הכל באהבה ובשמחה והותיר אחריו בבדידות ובחוסר כל 2 יתומים רכים אשר נולדו לו לאחר 10 שנות ציפיה ועדיין לא הגיעו לגיל מצוות

הוא מזדקף ומוציא את הנייד, 101. ריבונו של עולם! נו, שיבואו כבר! הוא עוזב שניונת ומציץ מעבר לבניין. נו?…

טרגדיה פתאומית באלעד: ששת יתומי ה"ה גבריאל מזרחי ז"ל מחכים לכם "האמת הצועקת עונה 'אף אחד'. אין בעולם תחליף, אין נחמה. וכמה שהמילים הללו נוראיות ונכונות – אין זה סותר את הקריטיות בעזרה שכן נוכל להגיש".