ראש מרחף - ועד הרבנים

ראש מרחף
מספר קרן: 1803

  רק מונח

"יש לך ראש על הכתפיים!" מחמיא המורה הפרטי לאליעזר.

שקט מכה באוויר. מאוחר מידי, הוא קולט את הטעות. מציץ מזווית עינו על התלמיד הפרטי שלו. מה עשה? איך לא חשב על משמעות המילים?

אליעזר דווקא מבליע חיוך קטן. "לפחות זה," הוא אומר וקורץ בשובבות. "לפחות הראש על הכתפיים, אפילו אם הוא לא ממש מחובר…"

המורה מחייך בהערכה. יש לו תלמיד טוב, בחור מצוין, שאם היתה לו אפשרות ללכת לחיידר ודאי היה מהמצטיינים בכיתה. אבל אסור לו. זו סכנת נפשות. מספיק תנועה טבעית של חבר כדי להזיז את הצוואר הרגיש ואז… חס ושלום. אף אחד לא רוצה לחשוב מה עלול לקרות מתקלה פשוטה כזו.

הוא נפל נפילה פשוטה שלא התאימה לכאבים העזים שהסבה. הרופא שלח אותו לצילומי C.T. ובדיקות MRI, ברגע שהגיעו התוצאות תפסו אותו ואשפזו אותו מייד. אסור לילד לזוז – הודיע מנהל המחלקה להורים המבוהלים. חוליה בצוואר מפוררת לגמרי, והחיבור של הראש לגוף קלוש כל כך! בנוסף עומד על יד החוליה הפגועה גידול שפיר. כל תנודה היא סכנת חיים!

וככה קיבעו את הראש למיטה. ילד כמעט בר מצווה, בשיא הפעילות, שוכב קשור במשך כמה חודשים ארוכים, כי המערכת המופלאה המחברת את הראש לצוואר ולגוף מרוסקת אצלו לגמרי.

אינספור בדיקות נערכו על החוליה הפגועה. כל הרופאים והמומחים מתחום נוירו-כירורגיה עקבו בהתעניינות גוברת אחר המקרה המיוחד והתחרו ביניהם מי יזכה לנתח את הצוואר של אליעזר. רופאים מסוימים אפילו הציעו שוחד להוריו כדי שיערכו את הניתוח דווקא אצלם. אבל עסקני הרפואה התנגדו נחרצות. "סכנת חיים!" הזהירו באלפי אזהרות. "לרופאים בארץ אין מספיק ניסיון בניתוחים נוירו-כירורגים, וניתוח הצוואר הוא הרגיש והמסוכן מביניהם!" הם נקבו בשמו של פרופסור מנזאוס – רופא הודי, המקבל בהיוואה שבארצות הברית, ופיתח מומחיות מיוחדת לניתוחי צוואר נוירו-כירורגיים. ילד אחר, ממשפחה חרדית גם הוא, עבר ניתוח דומה בארץ – והוטס בעיצומו של הניתוח, כשהוא מונשם ומורדם, לפרופסור מנזאוס שבנס הצליח לתקן את הנזקים שנגרמו על ידי הרופאים הלא מיומנים. אל תעשו את הטעות הזו!

  עלויות בשמים

האחים מארגנים ספרי תהילים בישיבה, כמה שכנות נסעו לכותל. אין הרבה שמכירים אותם כדי להפוך עולמות. משפחה שקטה, הוא בן יחיד והיא בת יחידה, משני הצדדים כבר נפטרו הסבים והסבתות… הם לבד כמעט, עם קצת ידידים בקהילה, מתמודדים בצרה נוראה ופחד מוות.

הסכומים מגיעים לשמים. הניתוח עצמו מהווה נתח עיקרי, אבל גם ההוצאות מסביב מכובדות מספיק: לאליעזר אסור בשום אופן לשבת בשעת הנחיתה וההמראה, שמא טלטולי המטוס ינידו את הצוואר וחס ושלום… הוא מוכרח לטוס דווקא במחלקה ראשונה, ולשלם עבור אישור רפואי מיוחד לשכב כשהמטוס ממריא ונוחת. בנוסף, כל חוות דעת של מומחים עולה הון תועפות, וצילומי הC.T. ובדיקות MRI מסתכמים בהון תועפות. קופת החולים משתתפת מעט כל כך, ומערימה קשיים בלי סוף. הם לבד, עם הסכומים האדירים וילד בן ארבע עשרה שראשו תלוי על בלי-מה.

ארבעה ניתוחים יעבור אליעזר בתוך שבועיים כדי להסיר את הגידול ולקבע את הראש לצוואר. בינתיים מקובע ראשו בתוך סד גדול כדי שחלילה וחס, ירחם השם, לא יישמט מעל הצוואר הפגוע.

הניתוח הרביעי אחרון וקשה מכולם. ניתוח בן ארבע עשרה שעות, כששבע השעות הראשונות מוקדשות להזזת עורקי הצוואר המכסים את החוליה הפגועה בזהירות שיא ובדייקנות מחמירה. בעזרת השם יסירו את הגידול ויקבעו את הראש לצוואר על ידי עצם באורך 27 ס"מ שנוסרה מצלעותיו של אליעזר.

"אתה מפחד?" שואל אבא. אליעזר לוחש "כן." שיניו נוקשות באימה. מהלך הניתוח הוסבר לו היטב והוא אכן רועד, רועד מפחד. ומה יקרה אם חלילה יסטו המנתחים בעשירית המילימטר?

חיבור של קיימא

"נוח לך?" אמא מסתכלת עליו בדאגה. "זה בסדר? אפשר לנסוע?" אליעזר מהנהן עד כמה שמאפשר לו הקיבוע. אמא בודקת שרגליו לא מפריעות לסגירת הדלת, ופתאום נלפת ליבה בלחץ איום. "מה קרה אליעזר? למה אתה נושך את השפתיים ככה?"

"נרדמה לי רגל ימין. וגם יד ימין." הוא מדבר בשקט מאופק, משתדל לא להיכנס לפאניקה ולא להבהיל את אמא, שפניה מתוחות מאד. מי יודע מה זז שם, בצוואר או בצלעות, ומה גרם שוב לאיבריו להירדם. מי יודע מתי תשוב התחושה אל העצבים ברגל, ואיך יוכל אליעזר לפסוע מהמונית עד למרפאה.

האימה ממלאה את המונית עד להתפקע. אליעזר שוכב על הספסל האחורי, כי זו התנוחה היחידה בה פוחת הסיכון שראשו יזוז בתנודה חדה מידי. הוא לא רואה נוף ולא כלום, רק את תקרת הרכב האפורה. אמא יושבת מקדימה ומתפללת בלי קול. הטיפולים האחרונים גורמים לילד שלה תופעות לוואי נוראיות, וכבר כמה פעמים נאלצו לתת לו מורפיום לשיכוך הכאבים העזים. "כואב לך, אליעזר?" היא מסתובבת אליו, מודאגת. הילד מעלה חיוך על לחייו החיוורות. "לא נורא, כבר עובר לי. אל תפחדי."

הם יורדים על יד בניין משרדים במיקום יוקרתי, בו מקבל רופא מומחה בתחום. במעלית נועצים בהם מבטים, בילד החרדי בן הארבע עשרה שצווארו נתון בתוך סד פלסטיק כחול.

הרופא מקבל אותם בתדהמה. "לא האמנתי שזה אתה! היית אמור להיות עכשיו בארצות הברית, ילד. מה אתם עושים כאן?" הוא תולה מבט מאשים באמא. "אין לכם אחריות!" הוא מתרומם ותולש את לוח השנה. "לתאריך הזה – הנה, לפני שבועיים, נקבע לילד תור בבית החולים בהייוואה. אני לא מבין! לא מבין!"

"עוד אין ברשותנו את הכסף." ממלמלת אמא. "לא יכולנו לנסוע, לא היתה אפשרות…"

"זו לא סיבה!" המומחה כועס. "הראש שלו לא מחובר – איך את משאירה אותו ככה?"

איך באמת? איך? אמא בולעת את הדמעות ולא משיבה. היא לא מספרת לפרופסור על השעות הרבות שהוסיפה בעבודה, תוספת שממנה ממונן המורה הפרטי של אליעזר. חלק מהשעות משולמות על ידי הרווחה, אבל אליעזר, נער לפני ישיבה קטנה, לא יכול להסתפק בשעות הקמצניות הללו. בעלה מנסה אצל כל הגמ"חים האפשריים, אבל כמה אפשר ללוות?

פגשנו כבר מאות עלונים, שמענו על צרות צרורות – במכה מחרידה כזו טרם נתקלנו מעולם! ילד יקר, ראש מוכשר שהוגה בתורה – והראש הזה מתנדנד על כרעי תרנגולת… 70,000 שקלים נדרשים כדי להשתיל עצם מהצלע במקום החוליה הפגועה. ועוד סחרור נורא של ריצות ובתי חולים וטיסות לחו"ל ומעקב אחר כך… תיכף מתחילה הישיבה הקטנה, ואליעזר רוצה כל כך, משתוקק להיכנס בכותלי בית המדרש כמו כולם… בריא ושלם וחזק.

וגם אנחנו רוצים בשבילו. בעזרת השם, עם התרומה שלנו, עשר ועוד חמישים, מאה שמונים ועוד שמונה עשרה- נוליך אותו לחצרות השם. בריא ושלם וחזק, עם צוואר שניתן לסובב ימינה, ולסובב שמאלה, עם ראש מחובר היטב. יש לו ראש טוב, "ראש על הכתפיים", הוא יתעלה בישבה ויעשה חיל – אם נחבר את הצוואר לראש.

וכי אפשר אחרת? ניתן לסגור את העמוד בלי לתרום משהו לנער היקר הזה? אפשר להשאיר את הראש באוויר?  הצטרפו גם אתם לכלל ישראל והצילו את אליעזר, הקליקו פה, וציינו עבור קרן מס' 3701.