טרגדיה משפחתית - ועד הרבנים

טרגדיה משפחתית
מספר קרן: 1806

  הצצה לטרגדיות

"תיזהר! זוז!! זוז!!!" רב'ה לוי צועק. פועלים הביאו ציוד חדש לחיידר, ובתרייזי בלתי זהירה הפילו כסא מראש הערימה אל מעבר למעקה המדרגות החיצוניות, וכעת הוא צונח במהירות לחצר. היישר על ראשו של ילד שרב'ה לוי לא יודע את שמו, והילד לא זז!

"ילד, צדיק! זוז!!! תתרחק! זהירו—ת!!!!!" רב'ה לוי רץ אליו אבל הילד לא מתייחס. הכסא מתקרב במהירות. "ילד!!! תברח!!! תברח!!!!!" "חיים לא שומע אותך." מעיר ילד אחר מהצד.

בום! הילד נופל מעוצמת המכה, רגלו מסובכת בכסא והוא מייבב בקול. רב'ה לוי כבר לידו, בוחן את הרגל הפגועה. "אני מקווה שזה לא שבר או נקע. כואב לך?" הוא שואל ולא זוכה לתשובה. "זה חיים מכיתה ג'! הוא לא שומע!" קוראים במקהלה הילדים שמתאספים סביבם. "הרב'ה, צריך להתכופף מול הפנים שלו!"

רב'ה לוי מושיט יד לחיים. הילד הולך בצליעה קלה, אבל נראה שזו רק מכה חזקה, ברוך השם. "אתה בטח רוצה לחזור הביתה." הוא אומר תוך כדי הליכה, ואז נזכר, מתכופף אל מול הילד וחוזר על דבריו. "אמא בבית, חיים?"

חיים מנגב דמעות חצופות. "לא. היא בבית חולים."

"ואבא?"

"אני לא יודע." הוא מקמט את מצחו. "אולי הוא ליד אמא, אולי הלך עם התינוק שלנו לרופא."

הם נכנסים למזכירות. טלפונים מצלצלים, המנהל מבקש משהו, וחיים מנותק. בתוך בועה, לא שומע כלום. אנשים נעים בתזזית, מדברים זה עם זה, מתקשרים. הוא בחוץ.

אבא מגיע מתנשף, מגלגל עגלת תינוק. רב'ה לוי מספר בקצרה מה ארע ואבא מהנהן בצער. "אנחנו מחכים לשתל החיצוני." הוא משתף. "בשביל חיים וגם בשביל מוישי. שניהם לא שומעים בינתיים כלום…"

הפלאפון שלו מצלצל. הגננת של רייזי על הקו, מבוהלת. "רייזי נראית לא טוב. החום טיפס פתאום, והאחות ממליצה לקחת אותה למיון. אחת הסייעות יוצאת איתה לבילינסון. תבואו לשם."

"לא לבילינסון, קחו אותה לתל השומר!" אבא מדבר מהר. רק זה חסר לו. "אני מאד מבקש! אשתי מאושפזת גם היא בתל השומר. אני לא יכול להיקרע בין שני בתי חולים!"

רב'ה לוי מביט באבא. בחיים. בתינוק בעגלה- שמכשירי שמיעה צמודים לשתי אוזניו. הוא מכיר את האח, מוישי מכיתה א', שגם לאוזניו צמודים מכשירים. השם ירחם, כמה צרות!

הוא עוד לא פגש את מלכי ילדת הc.p.. גם אין לו מושג עד כמה רייזי פגועה, ובאיזה סבך של מחלות נתונה המשפחה הזו. בית של טרגדיות. 

   בליל צרות

אחד עשר ילדים למשפחת ק', וחמישה מהם פגועים. ניסיון גדול ונורא שניתן רק לאנשים עם כוחות מיוחדים. שלושה חירשים, אחת חולת c.p., ותינוק שנולד רק לפני שנה.

לחרשים השתילו בניתוח מורכב שבבים במוח שמתחברים לשתל חיצוני –מכשיר זעיר המתלבש מבחוץ, כך הם יכולים לקלוט את העולם. כל ניתוח עולה 40,000 דולר וצריך לעבור אותו שלוש פעמים במהלך החיים. השתל החיצוני עולה 3,000 ש"ח, והילדים אחרי הכל קטנים ומאבדים מכשיר פעם- פעמיים בחודש. עכשיו הם זקוקים שוב למכשיר חדש, וקופת החולים לא מוכנה לממן אותו. לכן, מחוסר כסף, מנותקים חיים ומוישי מהעולם. משחקים לידם, מדברים איתם. הרב'ה מסביר את החומש, בכיתתו של חיים כבר לומדים גמרא –אבל הם לא שומעים כלום! כלום!

לידת התינוק האחרון לוותה בתפילות ובמתח בל יתואר. כבר בתינוקיה נעשו לו בדיקות מקיפות, וחודש שלם המתינו לתשובות שתבשרנה, הלוואי! שהוא בריא ושלם.

הגזרה ניחתה שוב, אכזרית. גם התינוק לוקה בשמיעה ובמכלול רב של בעיות התפתחות נלוות. כשתינוק בוכה ואמא אומרת לו "שה חמודי, הנה אני באה אליך. מותק, אני באה להרים אותך." הוא נרגע למשמע קולה, הוא יודע שאמא נמצאת קרוב. תינוק חירש צורח עד כלות הנשימה. הוא לא שומע שאמא רק תנגב את הידיים ותבוא להרים אותו. הוא לא נרגע למשמע הקול. הוא לא שומע. מגיל קטנטן מאד מתחילים לעבוד איתו. איך ילמד לדבר אם אין בעולמו קולות שאפשר לחקות? איך ילמד לתקשר, איך יבין שיש עולם מופלא של צלילים שכל אחד מהם מביע משהו אחר?

הילדים הפגועים חלשים בצורה קיצונית. כל שפעת הכי קטנה, כל חום שילד רגיל שוכב בשבילו ליד כוס תה מוביל אותם לאשפוז ממושך. זה קורה חמש-שש פעמים בשנה, כפול חמישה ילדים. אין להם זמן לחשוב בכלל, טרודים וסחופים בתוך המערבולת של הטיפול הבלתי נגמר, טובעים בים של מטלות וכסף שנשפך כמו מים.

   עוד תיק רפואי

ומעל כל הצרות הבלתי אפשריות, נוסף להתמודדות וההוצאות המטורפות סביב הילדים – מתגלה אצל אמא שלהם מחלת הסרטן.

זה מקרה קיצוני, הזוי. מאיפה מתחילים להתמודד? על מה מסתכלים קודם? פגוע סי.פי וארבעה חירשים, ועוד שישה ילדים שצריכים בית נורמלי לגדול בו, ואמא חולה אונקולוגית שמאושפזת חליפות. איך? איך? ריבונו של עולם!!!

קודם היו גרים בפריפריה, וכשנולדו הילדים הפגועים היו חייבים לעבור למרכז בשביל מוסדות לימוד מתאימים- משכנתא של 3,000 ש"ח. בנוסף יש את מכשירי השמיעה שהקטנים מאבדים פעמיים בחודש, הבייביסיטר להמון שעות שהוא בבית החולים, הניתוחים, המוניות הלוך ושוב בשביל הרעיה שכל תנודה מיותרת הורגת אותה, שיעורי עזר לחירשים ועוד הוצאות אסטרונומיות שאי אפשר לצפות ולשער. הוא עובד ומרוויח 5,000 ש"ח, היא עבדה עד שחלתה ואיבדה את הכושר, ביטוח לאומי נותן קצבה של שתים עשרה אלף שקלים בחודש והכל ביחד לא מגרד את ההוצאות.

ועד הרבנים מכירים צרות, אבל זו מסת טרגדיות מסמרות שיער. אלו צרות צועקות, בליל מעורבב-מסוחרר-מטושטש של קריאות לעזרה. אלו צעקות שצועקות את עצמם, ולא צריך להוסיף עליהם.

לא צריך להוסיף מילה. המציאות מדברת בעד עצמה. האמא החולה, הילדים שהולכים לחיידר ולא שומעים כלום. האב הממוטט שנקרע בין הילדים הפגועים לרעיה המאושפזת. המציאות צועקת לעזרה, ורק חירש לא יכול לשמוע.

אם יש לכם זוג אוזניים בלי מכשירים, אתם שומעים את הצעקה; אם יש לכם לב פועם, אמיתי, יהודי – אינכם יכולים שלא לתרום תרומה הגונה. הקליקו פה וציינו עבור קרן מס' 3702.