אמא של כלה - ועד הרבנים

אמא של כלה
מספר קרן: 1807

  שטן מרקד

השליח מניח את הזר הענק במרכז הבר. פרחים סגולים ולבנים עולים מתוכו, טובלים בירוקת מלבבת. מתחתיו – וואו! לאהל'ה הכלה מתלהבת. מעבד מזון משוכלל! תודה! היא אומרת לאם החתן בפעם המי יודע כמה להיום. איזה יופי!

רק אחרי חצות עובר הזר הענק לשולחן הסלון בבית שלהם. מכסה כמעט את כולו. לאהל'ה מתעלמת מעייפותה הרבה, עומדת מול הפרחים והמתנות, מתפעמת. מתרגשת. אמא, אני כלה! "ברוך השם!" אמא מחבקת את כתפיה ומוליכה אותה בעדינות לחדר. "לכי לישון עכשיו, מחר ירקדו לך בסמינר."

מחר, כשרקדו לה בסמינר, רקד הראש של אמא במקום אחר. הרקות הלמו בעוצמה ולחץ חזק מבפנים כאילו דחף את העיניים. היא הניחה יד על מצחה, מסוחררת. "זו ההתרגשות והעייפות." אמרו החברות בצוות. "שיהיה תמיד רק בנסיבות משמחות שכאלה…"

גם אמא התעלמה מהדפיקות בראש. לא היה זמן לזה. הם ערב חתונה, תוך שלושה חודשים יש לסיים את כל הקניות וההכנות, החתן מגיע לשבת… לגשת לרופא בשביל זוטות כאלה? אולי פעם אחרת.

ויום אחד, בעיצומו של מירוץ בין חנות טקסטיל למדידת שמלת חופה, אוחזת אמא בלאהל'ה בחוזקה. הכלה פותחת עליה עיני עגל גדולות, לא-מבינות, ורואה את אמא שלה מלבינה כסיד וצונחת על המדרכה ברחוב רבי עקיבא.

מישהו הזמין אמבולנס. אופנוע של "הצלה" שעט ביבבה. אנשים התגודדו סביב האשה שהתעלפה פתאום, ולאהל'ה עמדה מזוגגת בתוך ההיסטריה, קפואה לחלוטין. החתונה! זה כל מה שעמד לה בראש. צריך להמשיך בקניות!  

  עד החתונה זה יעבור?

היום החתונה נשכחה כמעט לגמרי. אמא עם גידול אלים בראש, וריח המחלה הכמיש את הפרח האחרון ששרד מזר האירוסין.

אבא נוסע איתה לטיפולים כימותרפיים, ושניהם חוזרים שבורים ורצוצים. הקטנים רצים אליהם, נדבקים לחצאיתה של אמא, מחפשים נוחם ועידוד. אבא מרחיק אותם ממנה בעדינות. "אמא צריכה לנוח, מתוקים. בואו ניתן לה לישון."

התקופה הזו היתה אמורה להיראות אחרת לגמרי! אחותם הבכורה התארסה, והם ציפו שיקנו להם בגדים חדשים ויבוא החתן לשבת עם מתנות, ויתארגנו לחתונה ויאפו עם אמא עוגות לשבע ברכות.. ובמקום תכונה חגיגית הם שומעים את אמא מקיאה את נשמתה, ואת הטונים המודאגים, המפוחדים לאימה, כשאבא ואמא משוחחים ביניהם בלחש.

הבית מלא קטנים. בית אברכי ברוך, עם יכולות כלכליות דחוקות והסתפקות במועט. בנוסף לצרה הצרורה של המחלה ופחד המוות וייסורי הגוף – נופל עליהם גם העוני הלוחץ. אבא לקח הלוואה גדולה לחתונה, אבל הוא לא שיער מכה כזו! מי חושב על גידול בראש בשעה שמארסים בת ראשונה בששון ושמחה? מישהו מתכנן דברים נוראיים כאלה?   

עכשיו אמא מוכרחה לטוס לחו"ל לניתוח דחוף. בעזרת השם יסירו את הגידול מראשה, עוד לפני החתונה של לאהל'ה, ואולי אפילו תוכל לרקוד איתה באמצע המעגל. כבר נקבע תור, והבדיקות חצו אוקיינוסים ונשלחו למומחה העולמי.

"דודה בת שבע תגמור את ההכנות לחתונה." אומרת אמא חלושות. "דיברתי איתה על כך והיא תעשה זאת בשמחה. טוב ששמלה כבר בחרנו ביחד…" לאהל'ה דומעת. היא מניחה את ראשה על המיטה של אמא ובוכה כמו תינוקת. "אבל תבטיחי לי שתחזרי לחתונה. אמא! תבטיחי לי! תבטיחי לי! אמא- – -" היא יודעת שהיא מצערת את אמא, ואולי עליה להיות גיבורה יותר, אבל הבכי לא שואל אותה ומתפרץ בסער. היא כלה, החתונה עוד חודשיים בסך הכל! ואמא טסה לניתוח מסוכן- – –

  רק אמא, אנא!

 המתח אופף את הבית. שוב אמא התמוטטה והובהלה לאשפוז. הרופאים דוחקים להקדים את הטיסה, ואבא לא יודע איך לומר להם שבעצם אין לו כסף אפילו למונית עד לשדה התעופה.

בינתיים אמא בבית חולים. הילדים מתגעגעים. הולכים לגן בעיניים כבויות, ובלילה הכריות נרטבות בדמעות. לאהל'ה מנסה להיות גיבורה. היא לוקחת את אחיותיה לגמ"ח שמלות כדי להשכיח מהן ולו לזמן קצר את הפחד.

הילדות עוברות בחדווה על הקולבים. מוציאות את השמלות שנראות להן, ומאושרות לראות את עצמן במראה לבושות בבגדים החתונתיים. לאהל'ה שמחה לראות אותן מחייכות. גם אם אני לא מסוגלת לשמוח, לפחות שהן תיהנינה קצת… היא חושבת לעצמה. הילדות מתלבטות בין מספר דגמים. "כדאי שתבואו עם אמא." אומרת בעלת הגמ"ח. "שהיא תחליט לכן ודי."

הן קופאות פתאום. בת החמש שומטת את השמלה שאחזה. "לא רוצה בגד!" היא צועקת ומשתטחת על הרצפה. "לא רוצה לא רוצה!!! רוצה את אמא! אמא תקנה לי! רק אמא!!!" לאהל'ה רוכנת לידה, מנסה להרגיע.

הילדה רוקעת בידיים וברגליים, היסטרית לחלוטין. "אמא!!! אמא!!!" הקירות מהדהדים מצרחותיה. לאהל'ה מרימה אותה בכוח ומוציאה אותה החוצה, ושתי האחיות האחרות יוצאות אחריה, ממררות גם הן.

מי יחזיר לילדים האלה את אמא שלהם? מי אם לא אתה ואני וכולנו יממן את הטיסה והניתוח וישיב להם ברחמי שמים אמא בריאה ושלמה?

לאבא שלהם אין את השקל הראשון. ההלוואות שיכול היה לקחת כבר נגמרו לקניות לחתונה, ומאז שנתגלתה המחלה כבר לווה ולווה עד קצה גבול היכולת. הוא נקרע בין רעיה חולה, לבכורתו שהיא בעצם כלה וזקוקה ליחס ולכסף בהתאם, וילדיו הקטנים שמתגעגעים לאמא שלהם ומגיבים בהתאם. מי יושיע אותו בצרתו?

אנא השם, קל רחום וחנון! פתח ליבותיהם של עם ישראל. אתה נתת את המחלה, ואתה תיתן את הכוח. אתה שלחת את הגידול בראש יחד עם החתונה של לאהל'ה – ואתה תשלח את הכסף גם לזה וגם לזה. אנא השם, אנא! תינוקות של בית רבן מתחננים שלא תקטוף את אמא שלהם מוקדם כל כך. הם צריכים אותה! הם זקוקים לאמא!

אנא, שהעלון הזה לא יהיה לחינם. שהלב שלך, קורא יקר, לא יעטה שכפ"ץ נגד דמעות. שלא נתרגל לצרות, שלא יקהו רגשותינו. נשמע את הזעקה והתחנון, נהיה פתוחים לכאב.

אנא. אנא השם הושיע נא.   

השתתפו גם אתם, הקליקו פה וציינו עבור קרן מס' 3703.