חדשות ועד הרבנים

16 יתומים מתחתנים עד י"ז בתמוז

כ"ז סיון התשע"ז 21.06.2017

תיכף תעמוד חופה ראשונה. צלילים ירטטו בנשמה, שמלה צחורה וניחוח פרחים מהזר. נשמות ההורים מלמעלה, ודמעות, לא כולן של אושר. ובימים הבאים עוד חופות, עוד חתנים וכלות מרעידים, מהססים, מעזים אולי פעם ראשונה בחייהם- לקוות. ואתם – אתם תהיו השושבינים הראשיים שם, בשש עשרה החופות. אתם יחד עם אבי יתומים המזווג זיווגים ובונה חורבות ירושלים, תהיה הצדקה שלכם היסודות לבתים החדשים.

vaad_harabanim_4268

vaad_harabanim_4256

קרן מס' 4256 / חתן יתום שאביו שקע בתרדמת ונפטר לאחר אירוסיו

.

"אבא," מנחם נרגש. הוא מלטף את ידו של אבא שלו. "אבא, סגרתי ווארט, ברוך השם. תאחל לי מזל טוב, אבאל'ה…" הוא מביט בריכוז אל הפנים האטומות. אבא, אתה שומע אותי? אתה מבין? תן לי רמז, אבא! שאדע שאתה שמח בי, שאכפת לך! אבא, אני חתן!

.

שנה שלמה אמא והילדים יושבים סביבו במשמרות, מאכילים ורוחצים, מנקים, מחברים עירוי, הופכים אותו מידי שעתיים כדי למנוע פצעי לחץ. שנה שלמה הם מדברים אל המומיה שבמיטה. מקווים, מייחלים.

.

כשהגיע הטלפון ממנו חרד כל כך – הרגיש מנחם שאין חתן אומלל כמוהו בכל העולם. הוא התייפח כמו תינוק במסדרון הישיבה, מתעלם מחברים שהקיפו אותו, מהמשגיח שהוביל אותו בעדינות החוצה והזמין לו מונית הביתה. אבא שלי, אבא שלי, למה הלכת עכשיו? למה?

.

 

vaad_harabanim_4257

קרן מס' 4257 / חתן יתום טרי

.

אמא הכינה לאבא את המיטה. היא פרשה מצעים נקיים, הניחה מעל השידה כמה ספרי-מוסר ופרשת השבוע החביבים עליו, פתחה את החלונות לאוורור ויצאה לאוטובוס.  "כשנחזור מהחיידר אבא כבר יהיה פה?" שאל אותה שמוליק בבוקר. היא אמרה שאולי, וכדאי שתלך עכשיו אם אתה לא רוצה לאחר. ואז, כשנשארה לבדה, התפטרה סוף סוף מההצגה האומללה הזו. "הם שמחים, הילדים. המסכנים!" – היא התייפחה בקולי קולות בבית הריק- "הם שמחים שאבא שלהם חוזר!"

.

אבא הגיע, לבלות את שארית ימיו בחיק המשפחה. גווע יום אחרי יום. מיתה איטית, מייסרת, שכל בני הבית שותפים לה. עד שהוא נפטר על המיטה שלו, לעיני אשתו וילדיו.  ולתוך הבית העצוב הזה נכנסת כלה. הבכור מתארס, נחגג ווארט, ואמא נמסה בדמעות ליד הצלחת השבורה.

.

היא פה בלעדיו, וצריכה להרים חתונה. כולם כבר עזרו במחלה ממי עוד אפשר לבקש? רק העמוד הזה מבקש בשבילה. פיסה קטנה בתוך עלון שמי בכלל שם אליו לב. בקשה קטנה, רועדת, מתחננת – – –

.

vaad_harabanim_4258

 

קרן מס' 4258 / חתן יתום מינקות

.

צביה עטפה את חיימק'ה היטב, שייראה חבילה ולא תינוק בן חודש שתיכף יהיה יתום, ויצאה לבית החולים. המאבטח בכניסה עצר אותה: "בן כמה האפרוח הזה, שאת מתכוונת לחשוף אותו לכל החיידקים שמסתובבים כאן?" צביה התחילה לבכות: אבא שלו בפנים, הוא חייב לפגוש אותו…

.

למחרת אבא נפטר וצביה יצאה למלחמה. שהיתומים יגדלו יפה ובריא, שלא יחסר לחם וגרביים, שאברכים מהשכונה ילמדו איתם במקום האבא שאינו. היא התרגלה לקדש ולבצוע על החלות, לבדוק את החמץ ולהחליף נורות. הבכורה הגיעה לפירקה, ושוב היא היתה חייבת להיות גיבורה מאד. השיגה הלוואות ותרומות, וארגנה וקנתה וגייסה… היא מנסה גם עכשיו, כשהתינוק היתום עומד לצאת לחופה.

.

אנשים ברחוב אומרים שהיא גיבורה. הם לא יודעים כמה לילות ספגה הכרית את דמעותיה, וכמה פעמים פחדה שתאבד שפיות מרוב לחץ. הם לא סופרים אנחות ולא שעות מתח, ולא יודעים כלום. וגם עכשיו, כשהתינוק האחרון שלה יוצא לחיים, לא רואים מבחוץ. אבל גם בלי לדעת ברור שאלמנה אחת לא יכולה לבד, ובלי שהיא תיראה אומללה מסכנה – אנחנו נעזור.

.

vaad_harabanim_4259

 

קרן מס' 4259 / כלה יתומה שאביה נפטר בפתאומיות טראגית

.

שדה התעופה הומה. העיניים מחפשות את אבא – הנה הוא! אמא והילדים מתרגשים. במקרר עוגת קצפת שאפו לכבודו, ובעזרת השם בשבת יגיעו כל הנשואים להתארח.

.

בבית, ליד השולחן הערוך והעוגה המפוארת, אבא מאבד צבע ונשימה. "הוא היה בריא!" מתחננת אמא בפני אנשי ההצלה. "בריא לגמרי, לגמרי!" האמבולנס מטיס אותו לטיפול נמרץ, והנשואים כולם מגיעים. ממתינים מאחורי הדלתות המפחידות. נו, מה עם אבא?

.

רופא בכיר יוצא מהחדר. "אני מצטער…" מצטער? הם בוהים בו. מה זאת אומרת?

.

ואחר כך עטפו את אבא בטלית והחזירו אותו דרך הדלת שעליה שלט: 'לאבא היקר- ברוך שובך!' והעוגה המתייבשת במקרר. וקצת אחר כך עטרה מתארסת, והבית שבור, ואין כמעט מי שישמח איתה. למי יש כסף וראש למצעים יפים ושמלת חופה, כשמעל קברו של אבא טרם הוקמה מצבה?

.

 

vaad_harabanim_4260

.

קרן מס' 4260 / חתן שקבר את אמא שלו, אבא מאמץ ואם מאמצת

.

היתומים עמדו בשורה מול הקבר הפתוח וקראו בקולות ילדותיים "יתגדל ויתקדש שמיא רבא." הקהל ענה 'אמן' רועד, טבול בבכיות. יתומים הרכים, ילדים שעד אתמול היה להם בית שלם, וברגע אחד נדרס אביהם למוות.

.

בצד, לא קורא קדיש ודש בגדו אינו קרוע, עומד ילד אחד ומתפרק ביללות. ילד שלא ישב שבעה ובכל זאת התייתם עכשיו בפעם השנייה.

.

וכאילו שזה לא מספיק, אחרי תקופה קצרה גם הדודה חלתה ונפטרה. בפעם השלישית שמעון קובר הורה. בפעם השלישית האדמה שלו רועדת, והוא אינו מבין מהיכן עוד נותרו לו דמעות לבכות בהן. שוב הוא עובר חסות, משפחה צדיקה אחרת מאמצת אותו באהבה.

.

אבל לחתן – זה כבר אחרת לגמרי. ואמא שלו בשמים, ואבא שלו בדירה שוממה שבר כלי. רק אנחנו כאן…

.

 

vaad_harabanim_4261

.

קרן מס' 4261 / ילד שגדל בצל המחלה

.

אחרי שנה וחצי אמא עוזבת את מחלקת אשפוז יום עם טפסי בדיקות מבשרי טוב ותשוקה עזה לא לשוב עוד לעולם. הילדים מקיפים אותה בהתרגשות, הגדולים משחררים דמעות פורקן: אמא כאן, והיא בריאה!

.

שבע שנים טובות יש אמא, ופתאום היא שוב מאבדת משקל במהירות, והכתובת הנוראה כתובה על הקיר.

.

"איך אשרוד את זה פעם שנייה?" בוכה אמא. בצלאל שומע את ההתייפחויות עולות מהחדר. שומע ומבין. הוא כבר לא ילדון בן ארבע שאפשר למרוח אותו ב"אמא רק לא מרגישה טוב". נחשי קור לופתים את ליבו. אמא במיטה, מקיאה ובוכה, ואחר כך מתעודדת ומשוחחת איתם בשקט.

.

הוא מכיר את המחלה מגיל ארבע, ובתוך המחלה הזו נחגגת הבר מצווה שלו, ובתוך המחלה הזו מתארסת ונישאת אחותו הבכורה, ועכשיו, בחתונה שלו, אמא כבר לא תהיה. רק הדמעות והאין, והצער השורף. ואולי, אולי גם התרומה שלנו, והלב היהודי הנושא בצער…

.

 

vaad_harabanim_4262

 

קרן מס' 4262 / כלה יתומה ואחות לילדה מיוחדת

.

"ואתה מתחייב?" תובעת אביגיל לדעת. יהודה, אחיה הבכור, נאנח מעבר לקו. "שוב מתחייב? מאיפה??…"

.

"אני לא יודע!" הוא מתפרץ פתאום. קשה לו, מכביד לו. אין לו כח לרצות גם אותה! "תקשיבי, אחותי. אני לא יודע מאיפה אשלם, ומאיפה אשיג עוד גמ"חים. דבר אחד אני יודע בוודאות: אני לא ארשה לשידוך הזה לרדת בגלל כסף! את מבינה?"

.

היא מתחילה לבכות. "אבל אני לא יכולה… לא יכולה את המתח הזה, לא יכולה לקנות דברים על חשבון הלחם של הילדים שלך. לא יכולה להתחתן ככה…"

.

בווארט היא יושבת על קצה הכסא נרגשת ודרוכה. אבא שלה האלמן מרוגש מאד, מיכל אחותה ה'מיוחדת' מחייכת חיוכים ילדותיים ותמימים, ואביגיל מרגישה שכל העול עליה. מי יחתן אותה? יהודה נושא את הבית מאז שאמא נפטרה, וחובות ענקיים על כתפיו. מי באמת ירים את החתונה שלה?

.

 

vaad_harabanim_4263

קרן מס' 4263 / כלה שאביה נטש לפני שנים ואמה העגונה שורדת בעניות נוראה

.

חמישים ושמונה ניסיונות חיוג רשומים בפלאפון שלה, ואף אחד מהם לא נענה. כבר היה צפצוף ראשון, הבית מהפכה, על הפלטה סיר אחד שהעמידה הגדולה שלה, ואין ממנו אות חיים.

.

בצפצוף שני חנה מדליקה נרות, מתפקעת מזעם, השפלה, בושה ופחד גדול ונורא מפני הבאות.

.

הילדים שאלו איפה אבא. מתי הוא יחזור, ומי יעשה לנו קידוש? היא ישבה בפנים חתומות בראש השולחן, במקום שלו! והתאמצה לנהל סעודה, בשבילם.

.

לכי תסבירי לילדים שאבא נטש אותם מרצונו. לכי תסבירי שהוא פשוט עלה על מטוס והתאדה. טובי ציידי הבעלים נכשלו בהתחקות אחריו. אין לה גט. תשלום מזונות – על אחת כמה וכמה. אשה עגונה שומרת חזק-חזק על השפיות בחיים, כדי שהילדים שלה יגדלו נורמלי.

.

אחרי שתי חתונות היא חנוקה בחובות, מגלגלת כספים בלי סוף, בלי סוף ולא מוכנה להתחייב עוד אפילו על חתונה בלבד. רק כשנחמי שלה בת 23 היא נכנעת, חותמת ביד רועדת על השטר ומחכה לרחמים שלנו.

.

 

 

vaad_harabanim_4264

 

קרן מס' 4264 / כלה מבוגרת יתומה מאב, ואין לה מאומה

.

"הגננת נועה, באמת נהיית כלה?" הילדות מקיפות אותה בהתרגשות נוגעת ללב. "התפללתי עליך, הגננת." משוויצה אילת. נועה דומעת. היא ממהרת לגן מידי בוקר כמו שנמלטים למחסה מוגן ובטוח. מדחיקה את האנחות של אמא, את השיירה הארוכה התקועה מאחוריה, את השיחות המתוחות אל תוך הלילה. רק בגן השמחה אמיתית וחלקה. רק בגן היא מסוגלת להסיר את המפריעים ולשמוח בלב שלם.

.

למה היא מרגישה שהחתונה שלה נוטלת מאמא את חיותה? היא חשה לא מתחשבת, מכבידה! היא אשמה באין-אונים הנורא הזה? אמא רוצה שתינשא, וחוץ מזה שכבר כמה שנים היא מכלכלת במשכורתה את הבית! העול הכספי, שכל כך כבד לאמא, מרסק את נועה הכלה לשברים.

.

מי ישים על לב? למי אכפת מאלמנה וכלה יתומה? אבא נפטר מזמן, כולם גמרו להתרגש. מאיפה אשה בלי חסכונות, מרוויחה 5,000 שקלים לכלכל שמונה ילדים – תצליח לחתן בת לבד?

.

הילדות בגן שואלות מתי חתונה, וקנית כבר שמלת כלה, הגננת?  נועה מסיטה את הראש ולא עונה. לחוצה מכדי לחייך. אחרי ילדות ארוכה בלי אבא, אחרי שנות שידוכים מורטות – בלי אבא, אחרי תקופת אירוסין מתוחה – בלי אבא, תקבע התרומה שלנו איך תיראה החתונה של נועה. כמה שמחה וכמה צער.

.

 

vaad_harabanim_4265

קרן מס' 4265 / גר וגיורת צדק בגפם, חסרי כל

.

"לא יהיה לך כסף," מזהירה אמא שלו. "לפחות תסיים את התואר!" היא מתחננת, אכפת לה מאד, אבל מתיס לא יכול לעצור עוד. הוא טס לבית דין בישראל. אם כבר גיור- אז הכי מהודר שאפשר. הדיינים הסתכלו עליו בחמלה. למה לך, בחורצ'יק? אתה מוכשר, מצליחן. לך תבנה לך קריירה. בשביל הנשמה שלך מספיקות שבע מצוות בני נח. למה להיכנס לעול לא-לך? מתיס התעקש. הוא לא קטע השקעה של שנים כדי לחזור…

.

היום אי אפשר לזהות את מוצאו. בחור ישיבה בשחור-לבן ורוח טהרה על פניו. כמה פעמים בשבוע הוא יוצא לנקות חדרי מדרגות, קצת כסף להוצאות הכרחיות.

.

ערב אחד, מרגש במיוחד, נאספים מספר מצומצם של חברים בבית המשגיח. במטבח הכלה עם הרבנית שלה, גיורת צדק. גם היאי כמותו, וויתרה על קריירה מזהירה ונסעה לארץ לא-לה, בלי שפה בלי מנטליות, בלי מכר וגואל. "תשלח לי כרטיס לחתונה, כן?" שואלת אמא שלו. אין לה משלה ובטח לא בשביל לעזור לו. הכלה מתגוררת בדירה קטנה משותפת עם שתי חברות, בפשטות קיצונית… בסיפור הזה אנחנו השושבינים הראשיים…

.

 

vaad_harabanim_4266

 

קרן מס' 4266 / כלה יתומה שהיא גם עקרת בית

.

כשילדות כיתה א' שרות 'למרום עולות דמעות, הבקשות שם נשמעות', וגם הדסי ענודה בצווארון אל-בד מוזהב ומתנדנדת בדבקות, מבוצעת החייאה דחופה על אמא שלה, ובפעם המי יודע כמה היא חוזרת לחיים.

.

בבית הדסי לומדת לעזור, ובגיל צעיר מאד כבר יודעת להפעיל מכונה ולבשל פתיתים. המחלה של אמא נמשכה עשר שנים, הבית מלא פיצקאלאך צפופים-צפופים, וההכרח עושה את שלו.

.

הפטירה לא מפתיעה אף אחד. הבכי בלוויה הוא לא רק על היום, ולא על היתמות, אלא על עשר שנים קשות ומרות שעברו על הבית שלהם. המחלה גזלה מאמא את הכח, את הפניות לשאול בשלומו של ילד, להתפעל מקישוט סוכה מיוחד או ציון במבחן. רק עכשיו התייתמנו, אבל גדלנו בלי אמא. בלי השגחה, בלי יד אכפתית. כמו יתומים!

.

אבא אלמן שבור ומותש, כילה את כוחותיו על המחלה הנוראה הזו ועד היום לא שב לחיים. ועכשיו הדס כלה, עם כל המורכבות שבכך, עם האפס העגול המאופס. היא כלה יתומה, מלאת תקווה ותפילה. כלה… ואנחנו עומדים פה מול העלון, ואם פועם בקרבנו לב יהודי אמיתי, מרימים גם משהו, מתנה קטנה לחתונה שלה. משהו להתחיל איתו חיים חדשים. יפים יותר ושמחים יותר, אמן.

.

vaad_harabanim_4267

 

קרן מס' 4267 / כלה יתומה מאם, אחות לבחורה לקויה בנפשה

.

"תשתי משהו!" נעמי מחזיקה כוס מים ומתחננת. "את עלולה להתייבש!" אחותה צוחקת צחוק חלול ומסתובבת לקיר. לפעמים היא יוצאת בערב וחוזרת רק בערב שלמחרת ומבע מרוסק בעיניה.

.

לפעמים היא צועקת, מעיפה חפצים מהשולחן וזורה בלגן, ואחר כך נכנסת למיטה ליומיים וחצי בלי לאכול ובלי לשתות. ואבא שוהה ימים ולילות ליד אמא הנוטה למות, ולא יודע מכלום.

.

רק אחרי שאמא עולה השמיימה ולאבא כבר אין מה לחפש יותר במחלקה, הוא מזדעזע מול האמת האכזרית שמוטחת בפניו. זו לא רק הטרגדיה של המוות, אלא גם האסון של מירי. והאסון הזה חי ונושם וצועק ומתמוטט מול העיניים של כולם כל היום.

.

אבא מנסה לשקם את המשפחה, הבנות מושיטות יד. לפעמים מצליחים להציג לכמה דקות כאילו-הכל-טוב, עד שצצה קריזה חדשה של מירי ומזכירה היטב היטב כמה החיים שלהם עגומים.

.

שום קסם לא צץ עם אירוסיה של נעמי. אותה עניות ואותו שברון לב, אותה הזדקקות לזולת ומתח: יתרמו או לא?

.

 

vaad_harabanim_4268

קרן מס' 4268 / כלה יתומה עגולה

.

שיינדי מעלעלת בעלון השכונתי. סתם כדי להתעסק עם משהו ביד, שיראה לדודה כאילו היא קוראת. היא רואה ולא-רואה את האותיות הצבעוניות, ומודעה אחת מקפיאה את נשימתה: להשכרה- דירה מרווחת ברחוב הירקון, ק"ב, חזית, 4 חדרים, 2 כיווני אוויר, מרפסת גדולה.

.

זה הבית שלה! שלה! שלנו! הוא מועמד לשכירות! תבוא משפחה חדשה, תשתלט לה על הבית, ושוב לא תהיה פינה בעולם לברוח אליה. שומטים לה את הקרקע לגמרי, חותכים את השורשים שלה!

.

אחרי שעלתה אמא לשמים, להיות ליד אבא, עברו לגור אצל הדודים הצדיקים. שיינדי מתמקמת בחדר הבנות-דודות, חונקת את ההתייפחות לכרית, מנסה לשדר שהכל כרגיל ובסדר גמור, ורק בתוכה הכל שסוע ומדמם. "היא עברה מספיק," אומרת הדודה, אחות של אבא ז"ל, והמילה 'מספיק' לא מבטאת אפילו קצה-קצהו של הטרגדיה הכפולה. "לפחות שתהיה כלה שמחה, ורגילה לגמרי."

.

ועכשיו הכדור עובר לידיים של הקוראים: זה לא סיפור מתח, אלא כלה אמיתית וקרועה. בבקשה, תנו לה…

.

vaad_harabanim_4269

 

קרן מס' 4269 / כלה ממשפחה הרוסה, אם לא מתפקדת ואב במרכז סיעודי

.

מנוחי מטפסת במדרגות הישנות והזמנה בידה. היא מסובבת את המפתח במנעול ונכנסת לחדר האפלולי.  אמא כמו תמיד שוכבת, אולי ישנה אולי בוהה בתקרה, החדר חשוך וריח כבד של אבק דחוס באוויר. "הזמנה לחתונה שלי"- מגישה מנוחי וליבה מנתר: אולי אמא תתרגש?

.

אמא מאחלת "מזל טוב" בקול יבש מרוב צרות. היא שואלת אם היא צריכה לבוא, ומנוחי עונה שכן, ומשדלת ומנסה לרגש ולהלהיב. עם ההזמנה השנייה היא עולה לבית האבות, לאבא שלה שבקושי בן חמישים. הוא מתנדב לשמוח קצת יותר ועדיין… מנוחי מסיימת את הביקורים הסוחטים עם דמעות בעיניים.

.

שנים היא מתגלגלת בין משפחות, בת-בלי-בית, מושא לחסד ורחמים ולא שייכת לשום מקום. וגם עכשיו אותו דבר, סתם כמה שורות בעלון שלא-ממש-אכפת-ממנו, מנסות לארגן לה חתונה…

.

 

vaad_harabanim_4270

קרן מס' 4270 / חתן שאביו נפטר על שולחן ניתוחים

.

"אתה לחוץ." קובע צביקה ובוחן את פניו של החברותא שלו. איציק מודה באשמה. "אבא שלי עובר השתלת כבד היום." הוא משתף בדיסקרטיות, סוגר את הגמרא והחלטה של רגע יוצא לתחנת האוטובוס.

.

במחלקה הוא מחפש את אבא. עובר בין החדרים. פותח דלתות בחוסר נימוס. מתעלם מתגובות נזעמות. אבא! אבא! הוא קורא בקול. אבא? חיים אברהם הרשלר! איפה הרשלר?

.

אח תופס בכתפו ומוביל אותו בעדינות לחדר הרופאים. מתאספים סביבו כמה אנשי צוות. הם אומרים שאבא שלו עבר אירוע לבבי פתאומי. מספרים שניסו להציל אותו, ללא הצלחה. איציק בוהה בהם בעיני עגל. בחור ישיבה, מגבעת וחליפה, סביבו עדת רופאים ואחים גלויי ראש מדברים שטויות.

.

הוא לא מבין. אבא אמור לעבור היום השתלת כבד ולהתפטר מייסוריו!

.

היום, בקושי שנה אחרי הפטירה, הוא מבין טוב-טוב את מציאות חייו. משפחת הכלה מתחשבת ברגישות, ואמא נאנחת ואומרת שיהיה בסדר. אבל איך יהיה בסדר, אם אנחנו מדפדפים עכשיו לדף הבא, ומשאירים את הבית השבור הזה בבכיו, עם התמונה של אבא על הקיר והקור הנורא שבלב?

.

 

vaad_harabanim_4271

קרן מס' 4271 / חתן יתום וגרוש פותח פרק ב', ומוכרח המון תמיכה ותפילות.

.

פעם שנייה ששוברים לו צלחת, פעם שנייה שמאחלים מזל טוב, ומרדכי כמעט חוזר בו מכל הסיפור. "אני מפחד," הוא אומר לרב אליעזר, חיוורון עז בפניו. "מי הבטיח שאצליח הפעם?" הרב אליעזר מעניק לו חיבוק עז. אל תדאג, לא נשאיר אותך לבד…

.

הוא היה נשוי כבר. נשוי חודש אחד בלבד עד שהאשה הצעירה נמלטה על נפשה. מרדכי לא היה בעל ולא היה איש. הוא לא היה בכלל, שכב במיטה מבוקר עד בוקר ולא שעה לקריאותיה. העול המבהיל הזה היה גדול עליו: אשה שתלויה בו, ובית שהוא אחראי לו, ובלי אף תמיכה מסביב – אמא נפטרה מזמן, ואבא עסוק באשה חדשה ובית חדש. מידי הרבה פעמים הוא למד שהחיים בוגדניים כל כך, ולא נותרה בו אפילו טיפת חוסן להתמודד מולם.

.

ועכשיו, אחרי מלחמה נפשית ארוכה ומאמץ אדירים, מרדכי עומד לפתוח פרק ב' בחייו. מחושל יותר, מאמין יותר, ועדיין צריך כל כך כל כך הרבה תמיכה… אסור שהאין הכספי ייתן את הטון, אסור שיהי לחץ אפילו קטן. התרומה שלכם גורלית פה יותר מכל חתונה אחרת, בבקשה…

.

היו שותפים במצוה כה גדולה של

נישואי 16 יתומים חסרי כל, הקליקו כאן,

לתרומה עבור כל 16 החתונות

ציינו עבור מספר קרן 4250

כמו כן ניתן לבחור שתרומתכם תיועד עבור אחת מהחתונות דלעיל ע"י ציון מספר הקרן