קרנות

4 יתומי משפחת שטרן

י"ח כסלו התשע"ט 26.11.2018

גם כששבו הביתה, התקשו לעכל. בזה אחר זה הם צעדו לחדר השינה, נועצים מבט מקווה בכרית הריקה. לא, הוא כבר לא שם.

.

בודדים? יש אותנו!       

.

עם ישראל לא ישאיר משפחה לבד. בניו של אבי יתומים ודיין אלמנות, לא יותירו אלמנה וארבעה יתומים מבוססים בצערם, טובעים ביגונם. אנחנו, אנחנו ניקח את האחריות.

.

גורלה של משפחה בישראל תלוי עכשיו בנו, בי, בך. השאלה אם המשפחה תחזיק מעמד, אם יימצא מישהו שילמד עם היתומים, אם יהיה מי שידאג להשיאם, אם יהיה לחם וצרכים בסיסיים בבית שהמפרנס שלו איננו – תלוי עכשיו בנו, רק בנו.

.

לב של יהודי לא יכול להתעלם מזעקתה של אלמנה וארבעת יתומיה. לב של יהודי יודע, שגם אם כספי המעשר תפוסים, וגם אם יש הרבה מחוייבויות אחרות – לא משאירים אלמנה לבד, לא משאירים ארבעה יתומים כספינה מיטרפת בלב אוקיינוס.

.

אי שם, קרוב מאוד לכסא הכבוד, עומד ר’ דוד אריה עכשיו. הוא מביט בנו מלמעלה, מקווה שנהיה מהזוכים להציל את אלמנתו וארבעת יתומיו, רוצה להמליץ טוב עבורנו. אנחנו נעזור להם, בשבילו, בשבילם, בשבילנו!

.

  לתרומות עבור משפחת שטרן הקליקו כאן  

         זכרו לציין עבור קרן מס’ 4631           

.

.

הוד שבגבורה

גם כששבו הביתה, התקשו לעכל. בזה אחר זה הם צעדו לחדר השינה, נועצים מבט מקווה בכרית הריקה. לא, הוא כבר לא שם.

.

כבר הרבה זמן שהוא לא נמצא, יוצא ובא בבית החולים. אבל תמיד עמדה בחלל האמונה שישוב, התקווה שהוא עוד יחזור. אבא לא עוזב ארבעה ילדים לבד, אבא לא משאיר משפחה מאחוריו והולך לעולם שכולו טוב.

.

אבל הפעם, הפעם הנורא מכל קרה. הם רואים בעיני רוחו את חיוכו האצילי, חיוך של חום, של אהבה, של חוזק, של נחישות וגבורת רוח. והחיוך הזה לא ישוב עוד, לעולם.

.

עד היום, כל אימת שהדמעות איימו לפרוץ את המחסום, היה שם החיוך. לפעמים הוא הסתיר כאב, לפעמים כיסה על ייסורי איוב, על התמודדויות בלתי נתפסות. עכשיו החיוך לא כאן, אבא איננו, איננו – – –

 .

.

בגבורת האמונה

.

דרכי קריית באבוב בבת ים אבלות, כאובות. דומה כי לא רק הלילה ירד, אפילה סמיכה מכסה את החלל כולו, חונקת את הלבבות. המוני המלווים צועדים בדומיה, עיניהם מצועפות בדמעות, אינם מאמינים שהם צועדים אחרי מיטתו של ר’ דוד אריה האהוב…

.

‘יתגדל ויתקדש שמיה רבא’ – – –

.

קול צעיר, צעיר מדי, חותך, נוקב, קורע לב. ר’ דוד אריה לא זכה ללוות 4 מילדיו לחופה, כעת הם מלווים אותו, תומכים זה בזה, מנסים להחזיק מעמד, טרם מעכלים את האסון הנורא.

.

לא רק הם. מאות חברים, ידידים, מהקהילה ומחוצה לה, אינם מעכלים. לא מאמינים שר’ דוד אריה איננו, שגופו ונפשו, הוכרעו בידי הנוראה שבמחלות.

.

כי ר’ דוד אריה היה לוחם ללא חת, גיבור ללא גבול. אמונה תמימה וחזקה, אמונה שה’ אתו, תמיד. שנים ספורות לאחר נישואיו – עת עבר לראשונה השתלת כליה, הכל הביטו בהתפעלות באברך הצעיר וגיבור הרוח, שמקבל על עצמו דין שמיים באהבה, ומתמודד בגבורה עם כל קושי וניסיון.

.

וחייו היו רצופים בכאלה. הם לא התנהלו על מי מנוחות, כל משבר וגל ביקר אותו, ביקר אצלו. ור’ דוד אריה רק נשא עיניים לשמים, מודה לבורא עולם שנותן לו את הכוחות להתמודד, שמעניק לו הזדמנויות להתעלות ולהתחזק באמונה ובביטחון…

.

והוא ניצל כל רגע, כל רגע ממש. מעת אשר יצא לעבוד לפרנסתו כמשגיח כשרות, כל רגע בשגרת חייו בעבודה היה מסכת של קידוש ה’ ברבים. כל מי שראה אותו, כל מי שהתבונן ולו לרגע אחר אורחותיו, לא יכול היה שלא להתפעל.

.

ומיד בשובו הביתה, שש לקבוע עתים לתורה. לא שיעור אחד או שניים, הוא הוסיף בין לבין הצטרפות לתוכנית מבחנים תובעניים במטרה לקנות את לימוד ההלכה. ‘לא כי אני הופך לרב, אלא כי עליי לדעת איך יהודי צריך לנהוג!’ – כפי שהסביר בענוות חן היצוקה בשפתותיו…

.

.

צהלתו בפניו ואבלו בלבו

.

ואז, בעיצומה של פריחתו, הגיעה האימתנית שבמחלות, ותקפה אותו בעוצמה. ר’ דוד אריה לא נרתע, הסתער על האתגר החדש שה’ הציב בפניו. עשה כל השתדלות, היה מוכן לעבור כל טיפול – מפרך, כואב ומייסר ככל שיהיה, אך החיוך הנצחי לא מש מפניו.

.

ר’ דוד אריה היה דוגמא ומופת לאדם שאבלו בלבו וצהלתו בפניו. איש לא ידע מה עובר עליו, איש לא ידע כמה הוא מתייסר וכאוב. הוא היה שב מבית החולים אחרי טיפול מייסר, שוטף פנים ורץ לבית הכנסת בחיוך, להשלים את חוק לימודיו…

.

באחת הפעמים, הדבר נחשף כבדרך אגב. במסגרת תוכנית המבחנים הקבועה שלו, אירע שהמבחן החודשי חל ביום בו שהה בבית החולים. ר’ דוד אריה לא העלה בדעתו לוותר על המבחן, להפסיד חלק מתוכנית הלימודים האישית שלו?!

.

הוא ביקש וקיבל אישור נדיר, לעשות את המבחן בבית החולים. כשהגיעו השליחים כשהמבחן בידיהם, הופתעו לזהות מבעד לחומות ההסתרה כמה ר’ דוד אריה מתייסר, כמה הוא כאוב, כמה המחלה אוכלת בו ומרסקת את גופו. ור’ דוד אריה מוסיף לחייך, כאינו מבין למה הוא בבית החולים כעת…

.

.

העולם התמוטט

.

אבל כל תעצומות הנפש האדירות שלו, הוכרעו ברגע בו דודי ירד לגנו ללקוט שושנים. ור’ דוד אריה, ‘פרח של אברך’ – כפי שהוגדר בפי כל, נחטף בסערה השמימה, התעלה אל הבורא אליו היה מקושר ובו בטח בכל תהפוכות חייו.

.

כאן בעולם נותרו אלמנה וארבעה יתומים. לבד, הכי לבד שיש. כי גם כשאבא היה חולה – התקווה שישוב עוד החזיקה אותם. חיוך אחד שלו – היה בו מבועי חום ואהבה שהפיחו בהם עוז. וכשאמר מילה אחת של חיזוק ועידוד – הם הצליחו לשרוד בזכותה שבועות וימים.
ועכשיו הוא איננו. חוט השדרה של הבית, העמוד שהחזיק אותם, איננו. יותר לא ישמעו את צעדיו, לא יאזינו לאמרותיו, לא יתעודדו למראה חיוכו האהוב. מטה לחמם נשבר, הם נותרו בודדים בעולם…

.

  לתרומות עבור משפחת שטרן הקליקו כאן  

         זכרו לציין עבור קרן מס’ 4631